<h1>שבלי הלקט סימן צ"ח</h1>
<h2>דף סא:</h2>
וישראל וגוי הדרין בחצר יחד אם אין שם אלא ישראל אחד, מותר לו להכניס ולהוציא מביתו לחצר בלא עירוב, דתנן הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בעירוב הרי זה אוסר. ר' אליעזר בן יעקב אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שני ישראלים אוסרין זה על זה. וקיימא לן דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי. ואם יש בחצר שני ישראלים חלוקים בדיורין, מתוך שאוסרין זה על זה גם הגוי אוסר עליהן, וצריך לשכור רשותו שלגוי ואפילו בפחות משווה פרוטה סגיא, דשלח ר' יצחק בר אידי היו יודעין ששוכרין מן הגוי אפילו בפחות משווה פרוטה. ואפילו בשבת רשאין לשכור אם שכחו ולא שכרו מבעוד יום. ונותן לו פת או דבר הניטל בשבת. ואפילו מיד אשתו ובניו ואפילו מיד שכירו ולקיטו שלגוי רשאין לשכור. ואם הגוי אינו רוצה להשכיר רשותו ילך אחד מבני החצר וישאל מאותו הגוי מקום בביתו וישים שם כלי או כל דבר הראוי לטלטל בשבת ושפיר דמי. והכותי וישראל משומד שאינו משמר שבתו בשוק חשובין כגוי וצריך לשכור רשותם. וישראל וגוי שהן דרין בבית אחד בחצר, מפורש בירושלמי [פ"ו ה"ג] ר' יסא בשם ר' יוחנן ישראל וגוי שהיו דרין בבית אחד, הלכה ישראל צריך לבטל רשותו וגוי צריך להשכיר. רבינו שלמה זצ"ל כתב שצריך להשכיר כל ערב שבת מן הגוי הדר בחצר כדי להטריח את הישראל שלא ידור עמו וילמד ממעשיו, ולא סגיא ליה פעם אחת בשנה. וגאונים אחרים ז"ל כתבו, דלא צריך וסגיא ליה פעם אחת בשנה. וישראל המתאכסן בבית הגוי כשהולך בסחורה בעיירות ובכפרים אינו צריך להשכירו כלל לפי שאינו קבוע עימו.
<h2>דף עב:</h2>
וחצר הפתוחים בו בתים והבתים הללו חלוקים בדיורין, אין להם לטלטל מן הבתים לחצר עד שיערבו, אבל מותרין לטלטל כלים ששבתו בחצר בכל החצר, שהרי היא מוקפת במחיצות. ומי הן הקרויין חילוק דיורין שיהו צריכין לערב. כדתניא האב ובנו הרב ותלמידו בזמן שאין עמהן דיורין בחצר הרי הן כיחידים ואינן צריכין לערב. ותנן האחין שאוכלין על שולחן אביהן, פי' לא שאוכלין ממש, אלא מקבלין פרס מאביהן ואוכלין ושותין וישינים בבתיהן, אם אין עמהן דיורין אחרים אינן צריכים לערב, ואם יש עמהם דיורין אחרים שאוסרין זה על זה, מתוך שבני חצר אוסרין עליהן, אחין נמי אוסרין זה על זה וצריכין לערב. ואימתי בזמן שמוליכין את עירובן למקום אחר, אבל אם היה העירוב בא אצלם אין צריכין לערב. ואם אוכלין כולן על שולחן אביהן ממש אע"פ שהן ישינין בבתיהן אין צריכין לערב, דקיימא לן מקום פיתא גורם, ואין אוסרין זה על זה. ואם היה לאחד מן השוק בית בחצר ואינו אוכל שם, שאין לו שם פת, אפילו אם ישן שם, אינו יכול לעכב בעירוב. ואם אוכל שם אפילו אינו ישן שם יכול לעכב.
<h2>דף פו.</h2>
המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, אחד גוי ואחד ישראל, הרי זה אוסר דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר אינו אוסר. ר' יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר, שאין דרך ישראל לבוא בשבת. פי' ר' מאיר סבר דירה בלא בעלים שמה דירה. ור' יהודה ור' יוסי סברי לאו שמה דירה. מיהו ר' יוסי אוסר בנכרי שמא יבוא, אבל בישראל שאין דרכו לבוא בשבת לא חייש. ודווקא בעיר אחרת אבל באותה העיר אפילו ישראל אוסר שמא יחזור לביתו בו ביום. ר' שמעון אומר אף המניח את ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שהרי הסיעה מליבו. אמר רב הלכה כר' שמעון. ודווקא בתו אבל בנו לא, כדאמרי אינשי נבח בך כלבא עול, נבח בך גוריתא פוק.
